מִטבָּח למִיקַה ועוֹד...

וואו, עברו כל כך הרבה חודשים מאז שהייתי פה בפעם האחרונה.
והחיים שלי ללא ספק כבר ממש לא כשהיו.
וכמו כל דבר גם לעובדה הזו יש יתרונות וחסרונות...
התחלתי עבודת מאסטר, חזרתי לעבודה חדשה ומעניינת ובעיקר גיליתי הרבה דברים חדשים על עצמי.
אבל המטבחים שלי, ובכן, נדחקו קצת לקרן זווית...
הם שבו להיות עיסוק צדדי לנפש ופחות פרנסה, והאמת, שככה טוב גם לי וגם להם.
ולכל האנשים הטובים שפנו אלי בחודשים האחרונים ולכל מי שמעונין, אני עדיין עובדת אבל בקצב מאוד מוגבל, ולכן כל מי שניחן במידת הסבלנות מוזמן בשמחה לפנות אלי ואכין לו או לה מטבח בחפץ לב.

אז הנה המטבח של מיקה המתוקה, שנמסר לה לפני כמה וכמה חודשים ויוצא לאור רק עכשיו, אך חכמים כבר אמרו לפני, שמוטב מאוחר...
תודה לטל וגבע חלמיש על הסבלנות ועל הפירגון האינסופי על המטבח הזה, הקטנטונת שלהם בובונת אמיתית ואפשר לראות תמונות שלה ושל המטבח במדור "לקוחות קטנים ומרוצים". מזל טוב מיק מוק!

לפני -

ואחרי -

חוצמזה, גם חוג התפירה החתרני של הבנות ושלי עדיין חי ובועט, הנה דוגמא מהפוף המגניב הזה שעשינו בשעת לילה מאוחרת במיוחד... הדוגמא נלקחה מהאתר הזה. מדגמנים הפופים של דקלה ושלי.

ולסיום, אי אפשר להתעלם מהעובדה שעוד כמה רגעים כבר פסח.
החג הזה, שמתאפיין תמיד בטירוף הניקיונות, קיבל אצלי השנה משמעות קצת אחרת... הניקיון היה מבחינתי, בעיקר פנימי ופחות בסגנון שפריצר חלונות, ספוג הקסם וכאלו.
אז לכבוד החג אני מוסיפה תמונה, שצילם מישהו יקר לי במיוחד ואת השיר המרגש הזה שכתב הרב קוק.
(אל דאגה, צדיקה גדולה אני כבר לא אהיה, אבל המילים באמת מחזקות כל פעם מחדש...)

אני מאחלת לכם חג של שמחה ושל חירות, הרבה החלטות טובות והתחלות חדשות. והרבה אהבה.

"ואם כוחותי שבורים,
והלומים הנם עצבי,
מעצר כעס,
מקדרות רעיונות
ונבכי עמל,

הנה מרפא עומד
אחר כתלי,
חודר לבא לחדרי נשמתי,

שבו ונרפאו כוחותי השבורים,
ותשוב לשחקה המית שירתי,
ותלבבני בעיניה,
ובנשיקותיה דודים תרוני..."

חג שמח!